<h1>הבתים — שערי תפילה שער אחד עשר</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ששה דברים מונעים נשיאות כפים, הלשון, והמומין, והעברה, והשנים, והיין, וטומאת הידים. הלשון כיצד, העלגין שאין מוציאין האותיות כתקנן, כגון שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין, ולשבלת סבלת וכיוצא בהן אין נושאין כפיהם. וכן כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרין לכל אין נושאין כפיהם. המומין כיצד, כהן שהיו מומין בידו או בפניו או ברגליו, כגון שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בהקניות לא ישא את כפיו, לפי שהעם מסתכלין בו, לר"ם. כתב אחד מן הגדולים שמומין אלו פוסלין מפני שהם נראים, אבל אם היו בו מומין בסתר אין פוסלין. כתב הר"ם מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שמדבר, וכן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו מותר לפי שאין העם מסתכלין בו, וכן מי שהיו ידיו צבועות סטים ופאה לא ישא את כפיו, ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר לפי שאין העם מסתכלין בו ע"כ, יש מי שכתב מי שעיניו זולגות ומדמעות לא ישא את כפיו, סומא בשתי עיניו יש מי שאמר שאם היה דש בעירו מותר. ויש מי שאמר אפילו היה דש בעירו לא ישא את כפיו. יש מי שאמר שמי שיש בידו מומין אע"פ שהוא דש בעירו לא ישא את כפיו, שפעמים שאדם מכסה את ידיו ואינן נראות לכל, לפיכך אין להן דין דש בעירו, ויראה לי בכל המומין אם היה דש בעירו מותר. פוחח אינו נושא כפיו מפני כבוד הצבור.
